ארכיון חודשי: דצמבר 2014

ליבל חוטף הילדים…. סיפורי הזוועה מהילדות…

בס"ד

ליבל חוטף הילדים…. סיפורי הזוועה מהילדות…

מעשה שהיה… היה זה לפני מאה שנה… כשהצאר ניקולאי גזר לקחת ילדים יהודים קטנים וטהורים… לתלוש אותם באכזריות מהוריהם… ולהפוך אותם לחיילים מחוספסים ונאמנים לאמא רוסיה… ולצורך העניין גייסו את ליבל המומר שהיה לו בטן מלאה על היהודים… והוא הכיר את כככל הילדים של העיירה כעל כף ידו… והוא ערך למשטרה רשימה מדוקדקת של כל הילדים… והוא היה הולך עם השוטרים מבית לבית ובחיוך שטני הוא היה מצביע להם: פה נמצאים יענקי ומוישי… תחפשו אותם… והשוטרים היו מחפשים ומחפשים… ואם יענקי ומוישי הספיקו להתחבא בעוד מועד… אז השוטרים היו הולכים עד.. עד הפעם הבאה. וליבל המשומד כמובן לא ויתר… הוא היה מתוחכם… הוא לא נתן לאף ילד לחמוק מתחת ידיו… והוא הסתובב ליהודים בין הרגלים והטיל חיתתו עליהם בכל הזדמנות… והוא כל חיכה בסבלנות עד שהרוחות נרגעו וכולם יחשבו שעברה הסכנה… ואז!!! כשיענקי ומוישי היו חושבים שאפשר להמשיך לקרוא ליבל חוטף הילדים…. סיפורי הזוועה מהילדות…

דעת גדולי ישראל

דעת גדולי ישראל נגד מחטיאי הרבים מוכרי האינטרנט, והמחובר לטמא

דעת קדשם של גדולי הרבנים מדור הקודם ז"ל, ולהבחל"ח גדולי דורינו שליט"א נגד אלו שמוכרים דברים שהן מכשול לרבים. כגון: טלוויזיה, עיתונים מתועבים, בגדי פריצות, ועוד. אשר ממנו יש ללמוד בתורת ק"ו בן בנו של קל וחומר, חומר האיסור של מכירת כלים המחוברים להאבי אבות הטומאה האינטרנט.

האינטרנט כורת ראשים של יהודים ללא רעש, מבלי להקיז ולהשפריץ דמם על הכתלים. והכל בשקט, באלגנטיות, באופן מקצועי ועקבי כמו ש"גוגל" [מנוע החיפוש במחשב] יודע לעשות.

האינטרנט כורת ראשים של יהודים ללא רעש, מבלי להקיז ולהשפריץ דמם על הכתלים. והכל בשקט, באלגנטיות, באופן מקצועי ועקבי כמו ש"גוגל" [מנוע החיפוש במחשב] יודע לעשות.

"איגרא דבי טמיא שתיקותא".(ברכות ו:)

עיקר קיבול השכר של באי בית האבלים היא השתיקה.

'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'. נדב ואביהוא בניו של אהרן הכהן מתים באמצע עבודת הקטורת – בתוך הקדש והשי"ת אומר בקרובי אקדש, וידם אהרן.

גם שלשת רעי איוב, באים לנחם את איוב אחרי אסונו הגדול במיתת עשרה בניו וצרעת השחין שיסרה אותו – ושבוע שלם ישבו ושתקו. "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד".

אבל זו לא שתיקה פסיבית, זו לא שתיקה של אפס מעש – כחולמנות אחינו הטועים בדקת הדומיה של צפירת יום השואה. זו שתיקה אקטיבית, שתיקה של התייחדות עם הנפטרים, יחד עם חשבון נפש אישי של לב יודע מרת נפשו, שתיקה של מחשבה שהיא מעבר למילים והכנה לתנחומים ולחיזוק שיבואו אח"כ. "אין וידם אלא תנחומין" (אבות דר"נ י"ד).

אין זה מן להמשיך לקרוא האינטרנט כורת ראשים של יהודים ללא רעש, מבלי להקיז ולהשפריץ דמם על הכתלים. והכל בשקט, באלגנטיות, באופן מקצועי ועקבי כמו ש"גוגל" [מנוע החיפוש במחשב] יודע לעשות.

בוץ נורא של חושך ונסינות אדירים של החומר וגלגליו הטכנולוגים. להוציא את הראש!

בס"ד

בגמ' בסנהדרין מובא שהיו כמה וכמה אמוראים שבתוך הצפיה הגדולה שהיתה להם לגאולה העתידה,הצטרפה משאלת לב אישית נוספת.

לעולא, רבה, ור' יוחנן, היתה משאלה שיחלו לעצמם בינם לבין קונם: "ייתי ולא אחמיניה".

כל האמוראים הנ"ל יחלו קיוו וציפו למשיח ש"ייתי" שיבא במהרה, בעגלא ובזמן קריב.

אך בד בבד, תוך כדי דיבור לבקשה והתקוה לזכות לקירוב הגאולה וביאת המשיח, הוסיפו ובקשו בחיל ורעדה בקשה אישית: "ולא אחמיניה" רבש"ע זכינו שלא נזכה לראותו, שלא נראה את התהליך המר והמוזר, החשוך והתמהוני שילוה את ביאת משיח צדקינו, שלא יהיה בחייהון וביומיהון.

ואם משיח יצטרך לבא פתאום, קח אותנו מהעולם לפני כן רק שלא נהיה בדור עקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה. [אתחלתא דגאולה מושג תלמודי בש"ס שלנו מגילה י"ז: ולא מושג ציוני לטועים בכך].

מסתמא הם צפו ברוח קדשם בדורינו דור יתום ובכל מה שנאמר בחז"ל על עקבתא דמשיחא.

על החוצפה והעזות שיסגו, על הבלבול וטשטוש המושגים. הכפירה והפריצות, הטומאה והזוהמה, המחלוקת והאמת שנעדרת, והשקר שישלוט ללא מיצרים.

דור שעליו כתב שלמה המלך במשלי: "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה ראו עיניו ועפעפיו ינשאו".

אך באותו עמוד יש אמורא יוצא דופן, ר' יוסף שיטה אחרת היתה לו.

גם הוא ציפה לגאולה והתפלל לבואה. שהרי מי שאינו מצפה הרי הוא כופר כנפסק ברמב"ם. וגם הוא צירף בקשה ומשאלת לב אישית תוך כדי דיבור לתקוות הגאולה, אך בקשה שונה משאר האמוראים. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה".

הוא ביקש שמשיח יבא כמה שיותר מהר ובימי, אך שאזכה לשבת בצל גללי חמורו. שמעתם? לא פחות.

ר' יוסף גם ראה ברוח קדשו את כל מה שאמרו חז"ל ומה שראו האמוראים הנ"ל על עקבתא דמשיחא והוא עוד מבטא זאת במילים חריפות ומוזרות ביותר – "בצל גללי החמור".

"חמור" – חמורו להמשיך לקרוא בוץ נורא של חושך ונסינות אדירים של החומר וגלגליו הטכנולוגים. להוציא את הראש!